דעה: "הזכות לבריאות אינה עבור כולנו"

אזור הצפון (בהתאם להגדרה הגיאוגרפית של מחוז צפון, משרד הבריאות) הינו אזור פריפריאלי. הדבר בא לידי ביטוי במדדים המשקפים את מצב הבריאות של האוכלוסייה, המציגים פערים הן בזמינות והן בנגישות של שירותי הרפואה בקהילה, לרבות שירותי חירום באזורים מסוימים (דו"ח גרוטו משרד הבריאות, 2016).

בגליל, הסוגיות האקוטיות ביותר שעולות כשאנו מדברות על הוגנות בבריאות, לרבות שוויון הן: מוקד חירום, אמבולנסים חירום (נט"ן) ורפואה מקצועית – כאשר לכולן יחד יש השפעה על התפתחות התושבות והתושבים, חיזוק החוסן הקהילתי וחיזוק עצמאותו של הגליל.

הזכות לבריאות היא אחת מזכויות האדם המוכרות במשפט הבינלאומי והוכרה לראשונה בסעיף כ"ה להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם בשנת 1984, ארגון הבריאות העולמי אף הוא הכיר בזכות זאת כזכות יסוד. סעיף 12 לאמנה קבע כי מדינות המהוות צד לאמנה מכירות ב"זכות ליהנות מרמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שאפשר להשיגה". בשנת 1966 אישרה ישראל את האמנה, עם זאת ניסיונות החקיקה האלו קרסו (גרוס, 2004).

עם זאת, ניתן לומר כי קבלת שירותי בריאות חיוניים ברמה הבסיסית ביותר הנדרשים להגנת החיים והבריאות, היא נגזרת של הזכות לכבוד האדם באשר הוא אדם, ושל הזכות לחיים ולשלמות הגוף המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 2 ו- 4 לחוק), בנוסף, אפליה בהספקת שירותי בריאות עלולה לעלות לכדי פגיעה חוקתית בזכות לשוויון (זיידמן ושחם, 2007).

על פי דו"ח גרוטו (2016) וועדת אפק (2014), מערך האמבולנסים עובד על פי מספר קריאות, כאשר בפריפריה מספר האמבולנסים נמוך משמעותית מאזורים אורבניים בשל היקף האוכלוסייה הנמוך. זאת, למרות הדמוגרפיה האזורית ביחד עם פיזור אוכלוסייה רחב, המשפיעה על זמני ההגעה במצבי חירום. בקריית שמונה, החל משנת 1982 ובמשך 32 שנה הופעל מיון קדמי למתן שירותי חירום, על ידי המרכז הרפואי זיו בצפת. החל משנת 2013 המיון נסגר ועבר לתפעול ותקצוב מד"א ומשרד הבריאות – עד סגירתו על ידי השרה דאז גרמן.

מאז ונכון לעכשיו – שנת 2023, אין מוקד רפואי חירום בעיר קריית שמונה המהווה את בירת הגליל, כאשר חוק בריאות ממלכתי (1994) אינו נותן מענה לתופעה זו. ככל שעוברות השנים היעדרות השירותים החיוניים האלו הופכים לבעיה ציבורית של ממש.

בתוצאות  מיפוי שנעשה על ידי ארגון מצפן לבריאות (פעולה קולקטיבית אזרחית) וחקר הממצאים של דוחות מד"א, נמצא כי 49% ממקבלי ומקבלות השירות במוקד "ביקור רופא" – שאינו מוקד חירום אך פתוח בשעות שבהן הקופה אינה זמינה – אינם מקריית שמונה, זאת למרות ששאר המועצות אינן משתתפות בתקצובו. מצב זה יוצר אצל רשות קריית שמונה אי יכולת עמידה בתשלומים ובפרט אי יכולת להקים ולסבסד לבדה מוקד רפואת חירום, מבלי להידרש לתמיכה ממשלתית.

הבעיה היא כי מעמדם החברתי ומצבם הסוציו אקונומי של היישובים הסובבים אותה – עלול ליצור מצב של רכישת שירותי בריאות בקרב אוכלוסייה שיכולה להרשות לעצמה, לבין כזאת שאינה יכולה. בנוסף, גם סוגיית הרפואה השחורה בהקשר לשירותי רפואה יועצת, לרבות תשלומים בלתי פורמאליים אשר עולה לא מעט במחקרים של השנים האחרונות, מציגה תופעה אשר השורש שלה עלול לפגוע לא רק בשכבות החלשות אלא גם במעמד הביניים, אלו שאינם בעלי יכולת כלכלית וחשופים ללחצים כבדים בהרבה. כל זאת מתרחש במקביל לפגיעה במנגנוני רגולציה שונים, לדוגמת ביטוח רפואי אשר מפצים על חלק מכשלי השוק המספק שירותי ומוצרי בריאות (כהן, 2010).

דוח העשור לקידום שוויון בבריאות בגליל (יוני, 2020) קבע כי קידום אפקטיבי וייעול שירותי הבריאות בגליל חייב להתבסס על ראייה אזורית של מערכת הבריאות כמשאב הניתן לשימוש ועל הדרך לפצות על הפערים החברתיים והכלכליים בקידום אוריינות הבריאות של תושבות ותושבי הגליל. אלו המתקשים במימוש זכויות הבריאות שלהם ושמירה על אורך חייהם – הם אלו הזקוקים לנגישות גבוהה יותר של שירותי הבריאות.

לסיכום, מתן שוויון בשירותי בריאות הוא לא זכות, הוא חובה שנמצאת בעדיפות לאומית. לא ניתן לנתק בריאות מהמשוואה של בריאות-תעסוקה-כלכלה, והתפתחות ונתינת משאבים לבדה אינה יכולה לקדם בריאות.

כשאנו מדברות על בריאות, אנו מדברות על זכות בסיסית לקיום מינימלי בכבוד, שהינה חלק מזכות היסוד: כבוד האדם וחירותו. שירות רפואי נגיש לתושבי ותושבות הגליל, היא לא שאלה של אם או של כמות התושבים, היא של של איך ומתי. מתן שירותי בריאות לרבות רפואת חירום היא הבסיס למדינה הוגנת וההצדקה לכשל ההקצאתי של מדינת ישראל.

***

חפציבה בוחבוט-ספירט היא בוגרת "פוליטיקאיות צעירות" בתוכנית "פוליטיקאיות צפוניות", יועצת ארגונית, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך, עוסקת בניהול וליווי קהילה וחברה בוועדה הביקורת של הפורום האזרחי לקידום בריאות בגליל.