"משה היה איש של אנשים, זו ההנצחה עבורו": רבקה בר און ששכלה את אחיה משה ז"ל במלחמה, ניתבה את הכאב לעשייה חברתית מרגשת

 

משה בר און היה אחיה הקטן של רבקה בר און, בוגרת "מנהיגות צעירות", ופעילה בקהילת "פוליטיקאיות צעירות" בשנים האחרונות. את ההיכרות המעמיקה עם רבקה, עשינו לצערנו כשרבקה חיפשה זמר שיגיע לשיר בלוויה של משה, בדצמבר האחרון. ניסינו כולנו לעזור ולשלוח מספרי טלפון של זמרים מוכרים או לפנות אליהם ולמנהלים שלהם ישירות, תוך כדי רגישות רבה וכבוד למעמד הייחודי והקשה שרבקה שיתפה אותנו בו. בסופו של דבר רבקה הצליחה לגייס את רביב כנר, ששר את השיר "גולני שלי" ברגעים הקשים והכואבים ביותר של משפחת בר און, כשהיא מלווה את משה בדרכו האחרונה. מאז, רבקה נכנסה ללב של כולנו, בעשייה חברתית בלתי פוסקת ובהגברת האור, למרות הכאב והחושך הגדול.

 

"משה היה איש של אנשים", מספרת רבקה, "במוות שלו הוא הלך לחלץ את פקודיו – ושם מצא את מותו. משה הספיק להיות בצבא במאה אחוז. להיות בן זוג במאה אחוז ולהיות אח ובן במאה אחוז. הוא הספיק הכל ותמיד היה עושה בשביל אנשים."

 

משה נפל כאמור, בקרב בשג'עייה בצפון רצועת עזה בדצמבר 23. בן 23 היה בנופלו. הוא התגורר ברעננה עם הוריו ובתפקידו היה מפקד פלוגה בגדוד 51 שבחטיבת גולני. 

 

 

"מבחינתי זאת ההנצחה עבורו – להמשיך בדרכו ולפעול למען טובת העם. בחודשים האחרונים הרמתי פרויקטים שנבעו מהצורך שאני רואה בחברה ומהמעגלים שאני נמצאת בהם. אני סטודנטית, מילואימניקית ואחות שכולה ומהמקום הזה אני חווה כמה כובעים של צרכים וכך אני מגבשת רעיון", היא מספרת. 

 

"היוזמה הראשונה שעשיתי לזכר משה, הייתה איחוד משפחות שג'עייה. זה היה מפגש משפחות של החללים שנפלו בקרב גבורה של ה-13.12.23."

 

 

"מטרת המפגש הייתה להכיר אחד את השני, ליצור קהילה תומכת וגם להכיר את החללים שנפלו בהגנה על המולדת. רוב הגיבורים שנפלו הלכו לחלץ אחד את השני וגם נלחמו יחד, אז היה ראוי שאנחנו כמשפחות נתגבש ונכיר."

 

 

"פשוט עשיתי מה שהרגיש לי נכון. האירוע התקיים בקריה האקדמית אונו וזו ההזדמנות להודות לכל מי שתרמו לקיום האירוע – היה שיתוף פעולה ונתינה משמעותית של הרבה מאוד ספקים, אנשים טובים באמצע הדרך. אני מבקשת להודות לכולם מכל הלב. במהלך האירוע עצמו הגיעו פקודים לספר על החללים, היה זמן גיבוש של המשפחות וגם שמענו דברים של פרופ' יובל אלבשן על לאומיות לצד המלחמה.

 

 

התוצאה של המפגש הזה היא החיבור בין כל המשפחות, התמיכה והשותפות לגורל הקשה של משפחה שכולה. אנחנו מתנהלים ביחד בקבוצת וואצפ ומתככנים עוד מפגשים בעתיד כדי להתמודד יחד. זה לא פחות כואב, אבל זה עוזר לא להיות לבד."

 

 

מלבד איחוד המשפחות ביוזמתה של רבקה, היא ארגנה גם ריטריט לבנות זוג שכולות.

 

"היוזמה השנייה היא מהבטן. למשה אחי הייתה בת זוג שלוש שנים, והרגשתי שהיא מאחור ולא מקבלת מספיק. וכך, היא ואני בנינו יום כיף שיכול לתת כלים לבנות הזוג שאיבדו את אהוב ליבן. היה לנו חשוב לעשות אותו לפני יום הזיכרון, שיעזור בהתמודדות. היום התנהל בחוות "האדם וגנו" במושב אומץ, והכנו עבורן פעילות של אמבטיית קרח, סדנת כתיבה, שיעור יוגה, רוקחות טבעית וחלוקת ספר של "האי אפשר", שעוזר להתמודד עם פחדים וה"אי אפשר" הפרטי של כל אחת ואחת. 

 

 

"בסוף המפגש בנות הזוג יצאו מחוזקות וראיתי את השינוי. הן יצרו קהילה משלהן, וגם אמרו שהן סוף סוף נתנו זמן לעצמן."

 

 

 

"נכון. הפרויקטים שאני עליהם כרגע הם מתווה אקדמאי מול המל"ג לאחיות ולאחים שכולים ויומיים של סדנאות זוגיות ותקשורת לזוגות צעירים,  שאחד מבני הזוג חווה אובדן מדרגה ראשון במלחמה."