דעה: "הנשים נמצאות בתחתית שרשרת המזון, ואני לא מצליחה להבין למה"

שרון רוזנבאום / 8.3.21
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

שרון רוזנבאום, בוגרת "פוליטיקאיות צעירות" ורכזת מחזור ג' באוניברסיטת תל-אביב, בטור מיוחד ומהבטן ליום האישה הבינאלומי המצויין היום, 8.3.21

יום האישה הוא זמן טוב לדבר על תאוריה שמתרוצצת אצלי בראש כבר הרבה זמן.

אנחנו, הנשים, עדיין נמצאות בתחתית שרשרת המזון, ואם אני מנסה להבין למה – אני פשוט לא מוצאת תשובה שמספקת אותי. להאשים את העובדה שעלינו מוטלת חובת הבאת הילדים וחינוכם אינה רלוונטית יותר בעיני. לחשוב שהגברים עושים לנו עוול נשמע לי כמו תירוץ שלא עובד יותר.

אני חושבת שאת התובנה או ההשראה לתאוריה קיבלתי תוך כדיי התבוננות באחינו מהקהילה הגאה, קהילה שאותי באופן אישי מרגשת כל פעם מחדש. כשאני מביטה בערבות ההדדית, בפרגון, באהבה, בחברות, בעזרה ללא שום אינטרס, ברצון לקדם זה את זה אני מבינה את המשמעות של הביחד הזה, כמה כח ועוצמה ותחושת ביטחון זה נותן.

אולי אני תמימה או רואה רק חלק מהתמונה, אבל זה מה שעיני רואות וליבי מרגיש וזה מה שגרם לי להבין שאנחנו, הנשים, נמצאות בבעיה. אף אחד לא שם לנו מקלות בגלגלים ולא מנסה להוריד אותנו, לא הגברים ולא הממשלה ולא אף קהילה אחרת, הם פשוט באמת תומכים זה בזה, בוחרים לקדם זה את זה וערבים זה לזה, דבר שאנחנו, לרוב, מאוד מתקשות לעשות. תמיד יש תחושה שהתחרות בינינו גורמת לנו להיות נבזיות ורעות זו לזו, כמו המשפט הנורא "נשים שק של נחשים".

אנחנו כנראה נבחר – לא במודע – להיות שיפוטיות ולא מקבלות, לשמוח לאיד, למתוח ביקורת, להיות מורידות ולא מרימות, מחלישות במקום מחזקות, רעות ולא טובות, שונאות ולא אוהבות. אנחנו לעיתים נרצה להיראות טובות יותר אחת מהשניה במקום להיות ביחד, קהילה חזקה, עוצמתית ומעצימה.

אני חיה עם המחשבות הכואבות האלה כבר הרבה זמן. אני יודעת שקשה לקרוא. ותאמינו לי שקשה לי לכתוב. אבל ביום האישה הבינלאומי, אני מבקשת שנתבונן פנימה, אל עצמינו. על התגובות שלנו. על מה שאנחנו עושות. איך שאנחנו מתנהגות.

שרון רוזנבאום. צילום: רמי זרנגר

והיום אני קוראת לכל אישה, ובראש ובראשונה לעצמי כמובן, שנתחיל לחשוב על עצמינו ועל אחיותינו. זה לא אומר שאנחנו צריכות להיות נגד אחרים או נגד העולם, אנחנו פשוט צריכות לנסות לאמץ לעצמינו את הערכים הכל כך חשובים האלה. לחמול, לתת מכל הלב, לחייך אחת לשניה, לאהוב, לקוות לטוב של האחרת, להיות מאוחדות, נשים למען נשים! ואולי ככה, ביחד, נצליח להשיג את השינוי הזה שלא מתרומם כבר עשורים על גביי מאות שנים…

***

הפוסט הזה נכתב בתחילת דרכי הפמיניסטית. לפני שלוש שנים, חלק מהתוכן עדיין רלוונטי.
התחושות החלו להציף אותי ולבסוף התגבשו לידי החלטה שאני חייבת לעשות משהו בנידון.
היום אני מכריזה בפה מלא, אני פמיניסטית! אני רוצה להעלות את המודעות, להפיץ את הבשורה!

שרון רוזנבאום היא בוגרת "פוליטיקאיות צעירות" באוניברסיטת תל-אביב, ומובילה את המחזור השלישי יחד עם נועה ביידץ וטופז אלרן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *